מה באמת קורה בתקופה הזאת
נשים מתארות לי את זה בערך באותן מילים. השינה נעשית קצרה יותר ושבורה יותר, גם כשהיום היה רגוע. הגוף מתחמם פתאום בלי שביקשת. הסבלנות שהייתה שם תמיד נגמרת מהר, ואת שומעת את עצמך עונה בטון שאת לא מזהה. יש שבוע שהכל בסדר ואז יום אחד שהכל מציף.
ומעל הכל יש את התחושה שהגוף החליט משהו בלעדייך. שנים הוא עבד באיזה קצב מוכר, ופתאום הכללים השתנו ואף אחד לא הודיע.
את זה אני מכירה משני הצדדים, גם כמורה וגם כאישה שנמצאת בתוך זה עכשיו. יש בקרים שהגוף מרגיש קצת לא מסתדר עם מה שהכרתי ארבעים שנה. ההבדל היחיד הוא הכלים, והידיעה לאן ללכת בבוקר כזה.
אני לא רופאה ולא באה לטפל בכלום. מה שיש לי לתת זה תרגול, וזה מסתבר הרבה יותר ממה שזה נשמע. כי בתוך כל הבלגן הזה יש דבר אחד שנשאר בשליטה שלך, והוא הנשימה.
הרבה נשים מגיעות אליי בשלב הזה בלי שום ניסיון ביוגה, ואומרות לי מראש שהן לא גמישות ושהן לא בטוחות שהן שייכות לכאן. הן שייכות. אין תנאי כניסה לתרגול הזה.
למה דווקא קונדליני יוגה
קונדליני יוגה בנויה אחרת מרוב סגנונות היוגה שמוכרים בארץ. היא לא מתחילה מהתנוחה. היא מתחילה מהנשימה, ומצרפת אליה תנועה חוזרת, קול ומדיטציה. בגלל זה אפשר לתרגל אותה גם בלי גמישות, גם בלי כוח, וגם בגוף שכרגע לא מרגיש כמו הגוף שהכרת.
ארבעה כלים עובדים בה יחד, וכל אחד מהם עושה משהו אחר:
-
נשימה
מכל הכלים שיש בקונדליני יוגה, זה הכלי שמשנה חיים. הנשימה היא הדבר היחיד בגוף שממשיך לבד ובכל זאת אפשר לקחת עליו פיקוד, וברגע שלוקחים, משהו נפתח. נשימה איטית וארוכה, כשהנשיפה ארוכה מהשאיפה, מעבירה את הגוף מהדריכות שהוא חי בה כל היום אל מצב של מנוחה, מה שנקרא המצב הפאראסימפתטי. במילים פשוטות, הגוף מבין שאין סכנה.
זה לא רעיון רוחני, זו פיזיולוגיה, וזה עובד גם כשאת לא מאמינה בזה. ראיתי נשים שנכנסו לשיעור מכווצות ויצאו ממנו עם פנים אחרות, וכל מה שקרה ביניהם היה נשימה.
-
קריה
רצף מוגדר של תנועות ונשימות שנבנה מראש כדי לעבוד על מערכת מסוימת. יש קריות לעמוד השדרה, לאיזון, לבלוטות, לחיוניות. את חוזרת על אותה תנועה שוב ושוב בקצב הנשימה, וזה בדיוק החזרתיות הזאת שמאפשרת לגוף להיפתח בלי לכפות עליו כלום.
-
מנטרה
עבודה עם קול. את משמיעה צליל, והצליל מרטיט בגוף ובחלל הפה ומשנה את מה שקורה בראש. בתקופה שבה המחשבות רצות במעגלים, קל יותר לצאת מהמעגל דרך רטט מאשר דרך ניסיון להפסיק לחשוב.
-
מדיטציה
כל תרגול נסגר בשקט. אחרי שהגוף זז והנשימה השתנתה, השקט הזה הוא אחר לגמרי מהשקט שאת מנסה לייצר בכוח בסוף יום ארוך.
נשים מספרות לי אחרי כמה שבועות של תרגול קבוע שהן נרדמות יותר מהר, שהעצבנות פחות מתפוצצת, ושיש להן יותר סבלנות לעצמן.
אלה המילים שלהן, ואני מביאה אותן ככה, בלי להבטיח. לכל אישה זה נראה קצת אחרת, וזה בסדר גמור. מה שכן, יהיה לך מקום לחזור אליו כל בוקר, והמקום הזה הוא שלך בלבד.
תרגול אחד להתחיל ממנו היום
הנשימה הזאת נקראת סיטאלי, נשימה מקררת. היא לוקחת שלוש דקות, אפשר לעשות אותה בכל מקום, וזה התרגול שאני נותנת ראשון לנשים שמגיעות אליי בתקופה הזאת.
- שבי בנוח, על כרית, על מזרן או על כיסא. גב ארוך, כתפיים רכות, סנטר קצת פנימה. עצמי עיניים.
- הוציאי את הלשון החוצה וגלגלי את הצדדים שלה כלפי מעלה, כך שתיווצר מעין קשית. אם הלשון שלך לא מתגלגלת, זה נפוץ מאוד וזה עניין גנטי. במקום זה הצמידי את הלשון לחיך ושאפי דרך שיניים מעט פתוחות.
- שאפי לאט דרך הלשון. תרגישי איך האוויר נכנס קר.
- הכניסי את הלשון, סגרי את הפה, ונשפי לאט דרך האף. הנשיפה ארוכה מהשאיפה.
- המשיכי שלוש דקות. אם שלוש דקות זה הרבה, התחילי בדקה אחת וזה מספיק לגמרי.
- בסוף עצרי. שבי עוד חצי דקה בלי לעשות כלום, ותני לגוף להרגיש את מה שהשתנה.
מתי לעשות אותה: ברגע שהגוף מתחמם, אחרי ויכוח, באמצע יום צפוף, או בכל פעם שהמערכת עולה על גדותיה. מתי לא: בבוקר קר, כשאת מצוננת, וכשיש לחץ דם נמוך.
יש לי סרטון קצר שבו אני מדריכה את הנשימה הזאת מההתחלה ועד הסוף, והוא כאן, בין התרגולים שאני נותנת במתנה.
מה משתנה כשמתרגלים ברצף
תרגול אחד עושה טוב לכמה שעות. תרגול קבוע משנה את נקודת הפתיחה שממנה את מתחילה את היום.
מערכת העצבים לומדת בחזרות, בדיוק כמו שריר. כשאת מלמדת אותה כל בוקר, באותה שעה, שיש רגע אחד ביום שבו אין מה לעשות חוץ מלנשום, היא מתחילה להאמין לזה. ואז מגיע יום שבו קורה משהו מעצבן, ואת שמה לב שלקח לך שנייה יותר להתלקח. השנייה הזאת היא כל העניין.
בקונדליני יוגה נהוג לתרגל את אותו דבר ארבעים יום ברצף. זה לא מספר שהמצאתי ולא טריק שיווקי, זו מסורת ותיקה בתרגול הזה, והרעיון פשוט: ארבעים יום זה מספיק זמן כדי שהרגל אחד יתפוס מקום וידחוף הרגל אחר החוצה.
הבוקר הוא הזמן הכי טוב לזה. לא בגלל שהוא קדוש, אלא בגלל שהוא היחיד שעדיין לא הספיק להתמלא בבקשות של אנשים אחרים.
למה בוקר דווקא: כשמתרגלים בסוף היום, התרגול מתחרה בעייפות, בטלפון ובכל מה שלא הספקת. בבוקר אין לו מתחרים. עשרים דקות לפני שהבית מתעורר שוות שעה בשבע בערב.
מה אני עושה בעצמי
עשר שנים לימדתי נשים בלבד: שיעורים קבוצתיים, מעגלי נשים, סדנאות וליווי אישי. בשנים האחרונות מגיעים אליי גם גברים, אבל הלב של העבודה שלי נשאר שם. אחרי כל כך הרבה שנים מול נשים בלבד יש דבר אחד שחוזר על עצמו ואי אפשר לפספס אותו. הגוף של אישה עובד בגלים, ויש תקופות שבהן הגלים משנים גובה. כשמתרגלים עם הגל במקום נגדו, הכל נעשה אחר.
ובשנים האחרונות הגעתי לתקופה הזאת בעצמי. אני לא לוקחת הורמונים. זו בחירה אישית שלי ולא המלצה לאף אחת, וזו החלטה שכל אישה מקבלת עם הרופא שלה ולא בדף באינטרנט. מה שאני כן עושה זה לתרגל. כמעט כל בוקר, גם כשלא מתחשק לי, וזה מה שמחזיק אותי מאוזנת.
מהמקום הזה בניתי את התוכנית של ארבעים הבקרים. לא כמוצר, אלא כי אני יודעת מה עשרים דקות בבוקר עושות לאישה בתקופה הזאת, ורציתי שזה יגיע גם לנשים שלא יכולות להגיע לסטודיו שלי בהרצליה.
למי זה מתאים, וממה כדאי להיזהר
התרגול מתאים לכל אישה שרוצה להרגיש טוב יותר בגוף ובנפש. אין צורך בניסיון קודם, אין צורך בגמישות, ואין שום בעיה לתרגל על כיסא אם הרצפה לא נוחה לך.
יש בקונדליני יוגה נשימה חזקה ומהירה שנקראת נשימת אש. היא נפלאה, אבל לא בכל מצב. מדלגים עליה בזמן הווסת, בהריון, ואם יש לחץ דם גבוה, בעיה לבבית או נטייה לסחרחורות. במקומה נושמים לאט ועמוק, וזה עובד מצוין.
אני מורה ליוגה ולא רופאה, והתרגול הזה אינו תחליף לייעוץ, לאבחון או לטיפול רפואי. אם יש לך מצב בריאותי, את בהיריון, או שאת נוטלת תרופות באופן קבוע, התייעצי עם הרופא שלך לפני שאת מתחילה לתרגל. ואם משהו בתרגול כואב, עצרי. הגוף שלך תמיד גובר על ההוראה שלי.
איפה לתרגל איתי
יש שלוש דרכים, ואפשר לשלב ביניהן.
בסטודיו בהרצליה. קבוצה קטנה ואינטימית, בימי שני וחמישי בתשע בבוקר ובימי רביעי ברבע לשבע בערב. אפשר לשלוח לי הודעה ולשמור מקום.
בזום. מתרגלות יחד מכל מקום בארץ ובעולם, ישירות מהבית.
בתרגול מוקלט, בקצב שלך. זה מה שרוב הנשים מתחילות ממנו, כי הוא לא מבקש מהן לפנות ערב שלם.
שאלות שנשים שואלות אותי
צריך ניסיון קודם ביוגה כדי להתחיל?
לא. קונדליני יוגה לא בנויה על תנוחות מורכבות ולא דורשת גמישות. רוב התרגול נעשה בישיבה, ואפשר לשבת על כרית, על מזרן או על כיסא. אני מדריכה בקול לאורך כל הדרך, ומי שמעולם לא תרגלה יכולה להתחיל מהשיעור הראשון.
כמה זמן ביום צריך לתרגל?
עשרים עד שלושים דקות ביום מספיקות. מה שקובע הוא הקביעות ולא האורך. אפילו שלוש דקות של נשימה איטית בכל יום עושות יותר משעה של תרגול פעם בשבועיים.
מה ההבדל בין קונדליני יוגה ליוגה אחרת?
בסגנונות רבים העבודה מתחילה מהתנוחה. בקונדליני יוגה העבודה מתחילה מהנשימה, ומצטרפים אליה תנועה חוזרת, מנטרה ומדיטציה. הרצף בנוי מראש כדי להשפיע על מערכת מסוימת בגוף ובנפש, ולכן אפשר לתרגל אותו גם בלי כוח ובלי גמישות.
אפשר לתרגל לבד בבית?
כן. יש לי סרטוני נשימה קצרים במתנה באתר, ותוכנית מוקלטת של ארבעים בקרים לתרגול יומי בבית. אני ממליצה גם להגיע מדי פעם לשיעור בסטודיו או בזום, כי לתרגל יחד עם קבוצה זו חוויה אחרת לגמרי.
מתי מרגישים את ההשפעה של התרגול?
משהו מהתרגול מורגש כבר בסוף השיעור הראשון, בדרך כלל שקט או צלילות. שינוי עמוק יותר מגיע מהמשכיות, ולכן בקונדליני יוגה נהוג לתרגל אותו דבר ארבעים יום ברצף. אני לא מבטיחה תוצאה, כי לכל אישה זה נראה אחרת.